יום הולדת לברק

לפני כמה ימים, היה יום הולדת לברק (בטח אתם תוהים: כוסאמאק מי זה ברק? תגיד שהיה יומולדת לחבר שלך וזהו), ובדרך כלל אנחנו נוהגים לתת 50 שקל ובמקרה הטוב עם מעטפה, אבל, אני וחברי הגיטריסט – טל, החלטנו שהפעם זה יהיה משהו שונה, הפעם לא יהיו חמישים שקלים מסכנים בתוך מעטפה של בצפר שקיבלנו לפני שבוע, הפעם נכין לו ספר: "ספר הצחפפון השלם".

 

קודם כל הקדמה, מה זה צחפפון? אז ככה, יום אחד, לפני שאני וחברי נסענו לכנס "ביגור", הלכתי לברק וכמה דקות לפני שיצאנו הוא אמר לי משפט שלא אשכח לעולם: "אני צחפי". לא הבנתי מה הוא רצה לאמר, אך הבנתי דבר אחד: הוא צחפי [ולכן כל שאר הנטיות (המיניות) של המילה: צחפפון, פיחצי, פיחצונייה וכיוצא בזאת].

 

 באותו רגע לא הבנתי את הסוד הכמוס שברק ניסה להעביר לי, אבל אז הסתכלתי על ההתנהגות שלו והבנתי שזו התנהגות צחפית. מה היא התנהגות צחפית? אני לא ארחיב על הכל, אך רק אומר כי חלק מההתנהגות הזאת היא חוסר דיקציה מוחלט. ולכן אני וחברי טל החלטנו לכתוב בעצם מילון שיכיל מילים שברק הוגה כדי ששאר העולם גם יוכל להבין אותו.

כמובן, המילון מכיל גם פתח ודבר ואחרית דבר, תקציר ואפילו ביקורות (שקר כלשהן) שקיבלנו מכל מיני אנשים חשובים, והייתי רוצה להביא לכאן כמה דברים. אז הנה:

 

פתח דבר:

 

כשאנו מתוודעים לשפה הצחפפונית אנו בעצם מנסים להבין למה שפה זו יעילה בעליל, כיוון שלא בדיעבד אנו חשים שפה זו, בלי מֵשִים כמובן, כזעיר אנפין ולא נחוצה, אַשְרֵי המאמין. אך אם נסתכל בין הַשִּיטִין (בין השורות) נגלה בְּרֵיש גְּלֵי (לעיני כל) כי דוברי השפה, בעת כל דיבור ודיבור, מגלים סודות עולם, בעקיפין או בְּמִשְרִין, ולכן עלינו לטפח שפה זו, לא להקל ראש ולא לתת לה לִשּוֹם (להפוך אותה לשפה שוממת), כיוון שאז אנו בעצם מֵצֵרִים את צעדינו (שמים לעצמנו מכשולים). עלינו להעריץ שפה זו בדחילו ורחימו.

 

לפני כחמש שנים, קרסו חיי, העבדתי את עצמי עד תשישות עד שהצלחתי להתקבל לבית הספר הממלכתי ע"ש יצחק רבין, ויחסי עם עמיתי לעבודה ועם יקירי היו סוערים.לא שיערתי אז שמתוך ייאושי הגדול תצוץ המתנה הגדולה מכולן.

 

ניתנה לי הצצה חטופה ב"סוד הגדול" – סוד החיים. ההצצה הזאת הגיעה בדמות צחפי בן מאה שנה בהגיעי לכיתה ז'. בטוחני כי חשבתי אז שהוא מזיק אך עדיין חשתי לעזרתו ולחברתו. נדהמתי להווכח מה רבים היו האנשים שידעו את סוד הצחפי ואת שפתו. אלה היו האנשים הגדולים בתולדות האנושות: אפלטון, שייקספיר, ניוטון, הוגו, בטהובן, לינקולן, אמרסון, אדיסון, איינשטיין ועוד הרבה.

 

כולי פליאה, שאלתי: "איך ייתכן שלא כל אחד יודע זאת?" נתקפתי רצון עז לחלוק את צחפפון עם העולם. חקרתי, בדקתי והשקעתי את כל חיי בהבנת הצחפפון, תרבותו ושפתו, וכך הגעתי לכתיבת הספר הזה.

 

כשתעשו את דרככם לאורך הדפים האלה ותלמדו את הצחפפון, חייכם ישתנו מקצה לקצה, בעירבון.

 

הקדשה:

 

לברק,

חברת "גבי לייצור מילונים" (להלן: "טל" או "ליאור") מקדמת בברכה את המשתמשים בשירותיה. השימוש בספר, בתכנים המוצגים בו ובמכשירי קצה שונים (לרבות בטלוויזיה, רדיו, אינטרנט, רשתות טלפונים סלולרים, טכנולוגיית WAP, אינטרנט סלולרי, SMS , טלוויזיה בפס רחב, שידור בלוויינים, ברשתות כבלים,WEB TV פקסימיליה, טלפונים ווידאו לסוגיהם, וכן כל אמצעי קצה אחר) כפוף לתנאי השימוש המפורטים להלן. אנא קרא תנאים אלה בעיון ובקפידה, שכן תחילת השימוש במילון ותכניו מעידה על הסכמתך ואישורך לאמור (שם של דג) בתנאי שימוש אלה.

-           כל הנאמר הינו בצחוק, בהומור ואינו מהול בצורך מסויים להשפלה, חלילה.

-           חופש הביטוי הוא מאבני היסוד של כותבי הספר, אך כך גם השמירה על חוקי מדינת ישראל.        לפיכך אנו מקווים שלא עברנו את גבול הטעם הטוב (נסיכת הנילוס לא באה בחשבון, אנו לא מכבדים צ'קים ודגי בריכה).

-           חברת גבי מילונים לא תישא בכל אחריות ביחס לתכנים הנמצאים באתר ובכל מכשיר קצה בהם הם מופיעים, תוכנם, מהימנותן, דיוקם, אמינותם והשפעתם, וכן לכל נזק, אי נוחות, אבדן, עגמת נפש וכיוצא באלו תוצאות, ישירות או עקיפות שתגרם לך, לרכושך או לכל צד שלישי בשל שימוש בתכנים אלו.

-           חברת גבי מילונים מוסרת מזל טוב והרבה ברכות ושפע לבעל המילון.

-           תקנון זה מוסיף יתר על המידה: במקרה של סתירות (להלן: כאפת, לטמות, בוקסים ואגרופים) או אי התאמות בין תנאי תקנון זה לבין תנאי התקנונים הפרטניים האמורים, יגבר האמור (על דג הזהב) בתקנונים הפרטניים על האמור בתקנון כללי זה בכל הקשור לשירותים.

 

אחרית דבר:

 

למה יצאתי להרפתקה שנקראת ספר הצחפפון השלם, או במילים אחרות – אופס..

זה קרה בלילה אחד (קר למדי, אגב) , מתישהו בסביבות 4 לפנות בוקר, החלטתי שזהו, אני רוצה שיהיה ספר על הצחפפון בעברית. התקשרתי לכמה אנשים אך הם סרבו. לא היתה ברירה אז התקשרתי לטל, ושאלתי אותו אם כדאי. הוא אמר שלא. התעקשתי. הוא אמר לא. התחלתי באיומים – ואז הוא החליט לבדוק את העניין. בסופו של דבר הוא היה מספיק פרייר כדי לעזור בכתיבה וגם לממן את ההפקה. עזרתי לו לבדוק, קודם כל עשינו רשימת מלאי: שני כותבים שהם עורכים, מעצבים ומוציאים לאור, בקיצור הגענו למסקנה שזה אפילו לא מספיק לספר על מעבד תמלילים. רציתי לרדת מהרעיון אבל אז אחות של טל הציעה לשלם לי צ'ק שמן רק שאני אעסיק את הילד.

 

עכשיו נתקלנו בבעיה, כלומר, יש רעיון, יש כותב ומממן אך אין ממי להוציא את אוצר המילים. היינו מיואשים, אך שבת אחת בבוקר (11:00 לערך) בעודי שומע את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן, צץ במוחי רעיון. מיד התקשרתי לטל, התלבשנו בתלבושות ויקטוריאניות מן המאה ה-13 ונחתנו בחדרו של ברק. הוא שאל אותנו: "מה מעשיכם פה?", ענינו לו: "אנחנו כותבים ספר על צחפפון". הוא המהם בנפשו, "בהצלחה" הוא אמר וחזר להסתכל על קופסא מוזרה תוך שהוא שם אצבע בפה, וביד השניה מרביץ למשהו שחור עם מקשים. אמרנו לו: "כדאי לך", "יהיה נחמד", "אנחנו יודעים איפה האופניים שלך קשורות" ושאר דברי חנופה. לאור תחנונינו הרבים והצעתנו הסופית, ששברה אותו, הוא נאלץ להיענות בחיוב.

 

זה היה קשה, נסו אתם לכתוב ספר עם גיטריסט ועם אחד שמסרב להתבגר שהנאותיו מצטמצמות לאכילת ענבים, כרסום ביגל'ה ורדיפה אחרי החתול שלו (ג'רי), ואחד שיש לו חברה…

 

 

תקציר:

 

ברק פ' דרכסלר הוא מייסד תורת הצחפפונייה הנחשבת כאסכולה הווינאית השלישית בצחפותראפיה אחרי קודמותיה – צחפואנאליזה של בטהובן, והצחפולוגיה האינדיבידואלית של סטאלין. מכהן כפרופסור לצחפולוגיה ולצחפיאטריה בבית הספר לחולי נפש של אוניברסיטת וינה, משמש כפרופסור ללוגוס-צחפפיה באוניברסיטה הבין לאומית בארה"ב אשר בסאן דייגו, בעל תארי כבוד שהוענקו לו מטעם אוניברסיטאות שקר שונות, ובמרוצת השנים הוזמן להרצות את תורתו ב-138 בתים לחולי נפש ויותר ברחבי העולם. מר. פ' דרכסלר החל את דרכו כמה שנים לפני הולדת אדם וחווה ומאז שמר בסוד את חוקי היקום בכך שכתב אותם בשפתו אשר רק בודדים יודעים אותה. והנה אנחנו מביאים ישר אליכם את הלא ידוע אשר לדוברי צחפפון

 

 

 

ביקורות:

 

"מילון צחפפון השלם" הוא אחד הפרוייקטים היותר מרתקים שנעשו כאן בארץ בשנים האחרונות.
יוסי חרסונסקי

 

"התוצאה היא שילוב חקר ויצירתיות רבה, אשר לוקח גם כיוונים נוספים כמו השפעות אפריקאיות ואפילו השפעות תרבותיות-צחפפיות"
New York Times

 

"מילון צחפפון השלם" הוא סקאלה בפני עצמה – אקרובטיקה מופלאה של כתיבה, בצורה מתוחכמת.
זיגמנד פרוייד

 

"לא ספר אלא נס… הכותבים המוכשרים מצליחים לנתק נערים ממשחקי המחשב ומקלטות הווידאו ולגרות גם להם לקרוא…"
אסף גברון, דוקטור, פילוסוף ומרצה באוניברסיטה הווינאית על שם יוּטֶן גוּחְטֶן

 

"הספר הוא ספר פולחן במלוא מובן המילה…"
פרופ' יוּטְש מָאהוֹן, יו"ר איגוד מבקרי הספרות הבינלאומי, זוכה שבע פעמים בפרס האוסקר לספרות

 

תהנו..

הבלט – ריימונדה

שלום לכולם.

לפני כמה חודשים קיבלתי יצירה חדשה, בעצם סולו של נבל בבלט שקוראים לו "ריימונדה", שמה של היצירה הוא "ריקודה של ריימונדה". התעניינתי וחקרתי קצת לעומק (ב-Youtube כמובן) ולא מצאתי את מה שאני מנגן. החלטתי לחפש בוויקיפדיה ומצאתי שהבלט הוא יחסית מפורסם והוא הֻלחן על ידי אלכסנדר גלזונוב. בסופו של דבר לא יכולתי לעמוד ככה מבלי לעשות כלום ולקחתי את הבלט מהספריה.

הבלט הוא מדהים, לדעתי הוא אחד הבלטים היפים שראיתי, הכורוגרפיה מדהימה, שלא נדבר על המוסיקה… אני ממליץ בחום לראות אותו.
במהלך חיפושי אחרי הבלט הייתי צריך למצוא את הסיפור בכל מיני מקומות, לא היה מקום חד משמעי ולכן הייתי רוצה להציג כאן את הסיפור בקצרה:

אקט ראשון:
ריימונדה, המאורסת לג'ין דה בריין, חוגגת את יום הולדתה. ג'ין, שאמור להגיע ביום שלמחרת שלח כמה מתנות שאחת מהן מקושטת בדיוקנו שלו. בכל אופן, אבדרמן מגיע ומנסה לחזר אחרי ריימונדה. ריימונדה חולמת שג'ין בא מהדיוקן בשביל לרקוד עימה. היא מתעוררת ומגלה שאבדרמן נמצא שם "בכדי לחדש את הצעת הנישואין של אהבתו".

אקט שני:
החגיגות ממשיכות ואבדרמן מבקש מריימונדה לרקוד. אז, הוא ושותפו מנסים לחטוף אותה. בכל אופן, ג'ין מדיע עם אחיו, מלך הונגריה. מתנהל קרב שבו אבדרמן נרצח.

אקט שלישי:
ישנה סעודה בטירה בשביל לחגוג את הנישואין של שני האוהבים, והרבה ריקודים.

זהו להיום,
תהנו.

הפרולוג – עידן חדש

אור הבוקר עלה בהילסבראד, זורח על גרהן ושותפו. האזור היה ידוע כפראי ומסוכן, אך עם זאת גם ירוק ומלבלב, מצרך שחסר לרוב אדמות לורדארון לאחר מארועות המלחמה השלישית.

 לעבור דרך כל האל-מתים החצי אנושיים הללו, פשוט טירוף, זה לא מוצא חן בעיניי חשב לעצמו שומר טיריספל הצעיר. הוא נזכר באותו יום שבו קיבל את ההודעה בעודו שוכן בפונדק קטן במנט'יל הארבור. "בן הערובה הזה הוא הישועה של המזרח או אובדנו הסופי, תלוי בידיים של מי יפול. מועצת טיריספל זקוקה לו בכל מחיר, ואתה תקוותנו האחרונה להשיגו." אמר קולו של טאיריס ה'לוחש' בתוך ראשו. "למה דווקא אני צריך לעשות את העבודה השחורה הזאת? אינני מסוגל לגבור על קבוצה שלמה של אל-מתים לבדי, זאת התאבדות עבור אדם כמוני. שלחו שומר חזק יותר שקרוב לאיזור" ענה בזעף, אף על פי שלא היה בטוח שטבעת התקשורת מעבירה את טון הדיבור יחד עם ההודעה. קולו של הלוחש נשמע תמיד קר באותה המידה כששלח לו פקודות והוראות לגבי האופן שבו צריכות להתבצע משימותיו, וגרהן היה בטוח שטאיריס מספיק אנושי כדי לומר את דבריו ברגש או בעייפות מדי פעם. "אתה שומר טיריספל הקרוב ביותר והפנוי ביותר כרגע שמסוגל להשתמש בצורה מיומנת באומנות הקסם. אך לא תעמוד הפעם לבדך, אנו שולחים לצידך מג נוסף לא פחות מיומן ממך. המועצה מעולם לא אכזבה אותך לפני כן, אל תאכזב אותה כעת." ענה קולו של ראש המועצה שוב בקור לא אנושי. "לא אאכזב אם כך… מי יתן והמזל יאיר את דרכי" אלו היו המילים שאמר כל שומר כאשר נענה לקריאתו של הלוחש. מיד אחר כך קיבל את פרטי המשימה במפורט, ורכב אל רמות אראת'י, שם המתין לו כבר שותפו.

זה לא מוצא חן בעיניי כלל. כעת כאשר הרהר למה אמר את אותם המילים שוב ונענה לקריאה, הבין שאחוות השומרים היא כל חייו כעת. הוא היה הופך לחסר כל לולא האחווה, ולאחר שדאלארן נפלה ונחסמה הכניסה אליה, העולם הפך להיות מקום קשה יותר למגים.

 הסיבות שבגללן הצטרף לאחווה מלכחתחילה גם הציפו אותו. כל רצונו היה להחזיר את לורדארון לגדולתה, ולסלק את האיום הנורא מהארץ. ואם אני אהיה זה שיעשה זאת, אולי אזכה למעט שקט ושלווה מאלו שכל כך חוששים מפני ומדומיי.

הוא התנער ממחשבותיו כאשר הבין שהם שוהים במקום זמן רב מדי. "למה עצרנו?" שאל בדאגה. "כמה רוכבים קרבים למקום, אני חושש שמדובר בשודדים" ענה לו סראן.
היערות במזרח הפכו למקום מסוכן וכל אמצעי חצייה מהיר רצוי כשעוברים דרכם, לכן המסדר טרח לצייד אותם בסוסיו המהירים ביותר. קרחת היער שבה עברו כעת הייתה שקטה יחסית, לא היה חשש רב לאיזשהי התקפה עוינת מצד חיות הבר, בעיקר מכיוון שלא יכלו לסבול את ריח הקסם, שהצחין מאוד מתוך עושי כשפים לפי השמועות.

השומר השני היה מבוגר בהרבה מגרהן, שערו היה אפור וצלקת גדולה הייתה על לחיו השמאלית. עיניו היו בגוון תכלת ועל סנטרו היו זיפים.
גרהן השתוקק לנסות לפתח שיחה איתו לאורך המסע(והוא היה בטוח שבוודאי עמד סיפור מרתק מאחורי הצלקת הזאת- הרי מגים לא נפצעים כל כך בקלות בקרבותיהם כמו שאר האנשים) אך לא יכל לעשות זאת מכיוון שעל שומרי טיריספל נאסר לדבר רבות על עצמם. השניים נאלצו להסתפק במקום זאת בדיבורים על מזג האוויר הנעים, הדרכים, האזור וכדומה. נראה שלסראן הייתה העדפה לבחור את הנץ כבן לוויתו הקסום, בעוד שגרהן בחר בעכבר קטנטן, שהסתובב במקום קרוב לצד הדרך שבה רכבו שני המגים. לעומת זאת, הנץ של המג המבוגר יותר עף מעל האזור וראה הרבה יותר טוב מה מתרחש בקרבתם. כנראה כך הצליח סראן למצוא את הרוכבים הזרים.
"אז למה שלא נדהר מכאן במהירות ונתחמק מהם?" כל העסק רק התחיל להשמע יותר ויותר חשוד לגרהן.
"אני לא חושב שהבנת, הם מגיעים מכל כיוון, זהו מארב. עכשיו קשור את הסוסים לעץ סמוך, אחרי שכל העסק יסתיים, אנחנו עוד נזדקק להם." סראן ירד מסוסו והורה לו להזדרז. גרהן פנה לעבודה מיד בעודו צופה בסראן. המג המבוגר התיישב על הארץ ועצם את עיניו, ככל הנראה כדי לראות דרך עיני הנץ טוב יותר או כדי להתרכז ולחשוב על תוכניותיו הבאות. בתוך כמה רגעים, נשמעו קולות דהירה, ולפתע הופיעו הזרים מכל מקום כפי שסראן אמר. שישה רוכבים.

הם היו חבורה מוזרה למדי. חמישה מהם היו גברים, שרעלות היו על פניהם. הם כולם אחזו בקשתות דרוכות, ועל חגורותיהם ניתן היה לראות כמה חרבות קצרות וסכינים בנדני העור שלהם. חלקם לבשו חלקי שריון או תכשיטים, שכפי הנראה היו כולם גנובים.
הדמות האחרונה לבשה גלימות וברדס שהסתירו את כל גופה. חרב הייתה חגורה לנדן שבגבה, ושקיק קטן שגרהן זיהה כמשמש לחומרי לחשים היה תלוי על חגורתה. היא אחזה בידה האחת במטה בדולח יפהפה, ובידה השנייה בשקיק חומרי הלחשים.

העובדה שחמשת השודדים הסתובבו עם מטיל לחשים נראתה מוזרה למדי עבור גרהן, למרות שהוא שמע כבר על מקרים כאלה לפני כן. לאחר שהמזרח הפך להיות מקום קשה עבור החיים, רבים מהתושבים הפשוטים החלו ללמוד מעט קסם כדי להגן על עצמם טוב יותר, או כדי להשיג את מטרותיהם טוב יותר. נוסף על כך, היו מגים שלא היו ברי מזל כמוהו ונאלצו לחיות חיים פשוטים- שכללו לפעמים גם פשע -כדי לשרוד.

על כל מכן, גרהן לא הרגיש מודאג במיוחד מכך שהוא וסראן יאלצו להתעמת עם המכשף. שניהם אמורים להיות בעלי היכולת לעשות את כל מה שהוא עושה והרבה יותר טוב."תראו תראו, מצאנו שני מכשפים שהלכו לאיבוד. אל תדאגו, אנחנו נטפל בכם היטב" אמר אחד הקשתים וירה לכיוונו של גרהן. החץ ננעץ בבשר מתחת לברכו. הכאב היה נוראי, והוא נפל לארץ במהירות. כאשר שאר הקשתים ראו שהקרב החל וגרהן עודנו חי, שניים ניסו לפגוע בו שוב אך החצים החטיאו ופגעו בסוסו הקשור, מה שגרם לבהמה להשמיע צווחת כאב.

שני הקשתים האחרים מיהרו לשלוח את חציהם על סראן, אך זה היה מאוחר מדי. המג הרים את ידו וכיוון אותה על אחד מהם, מה שיצר קרן אדומה של אש ועשן ששרפה בדרך את שני החצים שנשלחו על בעליה ופגעה בקשת חסר האונים, שנעלם בפיצוץ קטן. ארבעת הקשתים האחרים עפו מגב סוסיהם בעקבות ההדף, ובהמותיהם המבוהלות פנו לברוח מהמקום במהירות. רק הדמות המסתורית וסוסה שהיו במרחק מה מהפיצוץ נותרו על עומדם.

 ביאוש ככל הנראה, היא הפנתה את המטה לכיוונו של סראן תוך כדי שהיא ממלמלת מספר מילות כישוף. קרן כחולה עפה מהמטה, פוגעת בבטנו של המכשף המופתע, ומעיפה אותו בחבטה אל הקרקע.נראה שרק שניים מתוך ארבעת הקשתים איבדו את הכרתם בעקבות הנפילה. השניים האחרים קמו באיטיות ובכאב על רגליהם במהלך התקפתו של המכשף המסתורי.גרהן בדיוק עמד לשלוח על הקשתים משהו שיעצור אותם מלדרוך את קשתותיהם , כאשר יצור מכונף צלל מן השמיים והסתחרר סביבם.

סראן ניצל את גורם ההפתעה שהעניק לו בן לוויתו הקסום, קם ממקום נפילתו והרים את ידיו מעל ראשו. לאחר שאמר מספר מילות כישוף, חמש קרניים כחולות כמו זו שהעיפה אותו על הקרקע יצאו מידיו. ארבע מהם פגעו במכשף המסתורי, מעיפות אותו מסוסו שברח בבהלה. הקרן האחרונה פגעה באחד הקשתים שעדיין נאבק בנץ עם סכינו, מה שהעיף אותו אל הארץ וגרם לעלפונו.למרבה הפלא, חץ שורק פגע בפתאומיות בכתפו השמאלית של סראן. הקשת השני עמד לבדו, במרחק של כמה מטרים מהנץ. כאשר התוקף ראה שהחיה הקסומה מתקרבת אליו במהירות, הוא שלף את סכינו והסתער בתגובה.

המכשף הזקן הרים את ידו להתקפה אחת אחרונה, שולח שוב קרן אדומה מכף היד של הזרוע שלא נפגעה לכיוונם של הנץ והקשת. העוף הדורס הגביהה את מעופו ברגע האחרון, חומק מהפיצוץ שמחק את יריבו מעל פני האדמה.

קרחת היער כבר לא הייתה שקטה ורגועה עוד. עמודי עשן הגיעו מהמקומות שבהם התפוצצו קרני הקסם של סראן, שלושת הקשתים והמכשף שכבו על הארץ חבולים קשות ומחוסרי הכרה.כשהמכשף הזקן הבין שהסכנה חלפה, הוא התיישב באיטיות, מניח יד על כתפו על מנת לעצור את הדם הרב שרק המשיך להגיע. לא הייתה לו אפשרות לעשות רבות, כל עוד החץ בפנים. לפתע פניו התמלאו בחרדה. "ארורים יהיו השודדים הללו! החץ מורעל!".
"אל תזוז, אני כבר מגיע!" גרהן ראה שלמזלו החץ בקושי ננעץ בבשרו. תוך כמה רגעים מלווים בקללות חרישיות, הוא הצליח למשוך את החץ מברכו, והחל ללכת בצליעה לכיוון הזקן. חיטוט קצר בשקיק הלחשים שחגר למותניו הביא למציאת העלים הכתומים. הוא החל לפורר אותם בידיו, ובאותו זמן התכופף כדי שיוכל לראות את פצעו של שותפו.

"נשיקת הצפע, רכיב עיקרי ברוב לחשי הרעל, אך באותו זמן יכול להיות סם נגד חזק מאוד כנגד כל סוגי הרעלים כאשר מורחים את עליו על המקום הנגוע. אני מופתע שאין בידך כמה מעליו, באוניברסיטת דאלארן זה אחד מהדברים הראשונים שכל מג לומד להשתמש בו ". גרהן לא רצה להזכיר שיש כמה רעלים קסומים אשר מסוגלים להתגבר על השפעת הצמח. הסיכויים שחבורה מפוקפקת שכזאת תמשוך את חציה ברעל שכזה הם קלושים, ואין טעם להדאיג את סראן לשווא.
"תמיד אמרתי שקבוצה גדולה של מכשפים שמרוכזת במקום אחד עלולה להביא לתוצאות קטלניות יותר מהמצאה גובלינית חדשה, והתוכל לומר שטעיתי? ראה מה הבאתם על עצמכם. תמיד ידעתי שאני עוד יודה לעצמי יום אחד על כך שלא למדתי שם.

"אתה בטוח שאתה מג? אתה נשמע יותר כמו אביר מלא אמונות טפלות.""הבט סביבך, הראיות מדברות בעד עצמן". השיב בחיוך סראן, המג הצעיר פרץ בצחוק בתגובה.ואז השתררה שתיקה, הוצאת הרעל מדמו של סראן לא הוציאה אותו כלל מסכנה. הפצע שלו היה חמור, והחץ היה שקוע עמוק בבשר.
לגרהן לא היה מושג כיצד לטפל בפצעים כה עמוקים וקשים, וחשש שרק יזיק מאשר יועיל אם ינסה להוציא את החץ. "אתה חייב להוציא את החץ הזה, אין לי סיכוי לשרוד אם הוא ישאר בפנים. קדימה!"גרהן שלח את ידיו לכתפו של המג, מושך בעדינות את מוט העץ של החץ, מנסה להוציא את הראש מתוך הבשר. ידיו התמלאו במהירות בדם הדביק, בעודו צופה בכאב בסראן זועק בייסורים.לבסוף החץ יצא מהכתף, ובשלב זה המג הזקן כבר איבד את הכרתו. גרהן מיהר לקחת את הציוד מתרמילו כדי שיוכל לנקות ולחבוש את הפצע. לבסוף כאשר סיים את העבודה, התכוון לפנות ולשים קץ לחייו של סוסו המסכן שנפצע ברגלו במהלך הקרב. אך במקום זאת קרן קסם הפתיעה אותו. הוא עף מעוצמת המכה כמה מטרים אחורה, גבו מוטח בגזע עץ.

המכשף והקשתים! כיצד יכולתי לשכוח מהם?! מול גרהן עמד -או יותר נכון עמדה- הדמות המסתורית, ולצידה אחד מהקשתים שהחל להתרומם מהארץ בכאב. נראה שברדסה של הדמות נפל לאחור במהלך הקרב, חושף פני אישה. שערה היה זהוב ואוזנייה מחודדות. כעת הבחין עד כמה גופה היה קטן ורזה יחסית לבן אנוש רגיל. אלפית, כל כך רחוקה מהבית… אבל אם היא תקפה אותו בכזאת עוינות, זה לא הפתיע אותו שהיא מסתובבת בארצות הללו. כאשר מדובר בבוגדים, הם עלולים להיות בכל מקום וללבוש כל צורה העולה על הדעת

."אם את רוצה אותי, תצטרכי למצוא אותי קודם!" גרהן אמר בקול את מילת הקסם המבוקשת, מתח את זרועותיו לשני הצדדים ונעלם מיד. הוא התגלגל במהירות מהמקום, בדיוק בזמן לחמוק מהמטה של האלפית שניסתה למחוץ אותו על גזע העץ לפני שיוכל לברוח.החבורה הזאת לא מצאה אותנו במקרה, מישהו שלח אותם, בייחוד את האלפית, ואני מתכוון לגלות מי. אף על פי שגרהן חשב שהוא כבר יודע מי… 

* * *  

התור של מאור

כמו שאתם רואים, אני לא עדכנתי לאחרונה (עלק לאחרונה) את הבלוג, וחברי מאור ביקש ממני לפרסם את הסיפור שלו בבלוג שלי, שגם ככה חזקה עלי להסכים עקב העדכונים הרבים…

אז כל שבוע (עלק שבוע, כבר מפתיחת הבלוג הוא אמר לי שיביא לי את הסיפור) נפרסם כאן עוד חלק מהסיפור. אז הנה כמה מדבריו של מאור:

"היי כולם, ליאור ביקש ממני לפרסם את הסיפורים שלי בבלוג שלו, ולכן בחרתי לכתוב את הסיפור הזה. הסיפור מגיע מז'אנר הפנטזייה, ומתרחש בעולם המערכה אזורת' של משחק המחשב והרשת המפורסם warcraft(אין זו חובה להכיר את העולם או את המשחק, אבל זה יכול לעזור).הקטע שמובא כאן הוא החלק הראשון של הפרולוג של הסיפור. זהו לא הפרולוג המלא של הסיפור, אלא רק שלושת עמודיו הראשונים.אם יש לכם שאלות,הערות או ביקורות בקשר לסיפור, פרסמו אותן בתגובות לנושא.  צירפתי את שמות המקומות והדמויות שמופיעים בסיפור באנגלית כדי שתוכלו לראות כיצד הוגים אותם: 
גרהן- Grahan
סראן- sren
טיריספל- tirisfal
רמות אראת'י- arathi highlands
הילסבארד- hillsbard
לורדארון- lordaeron 

מפת לורדארון שבה נמצאים כל המקומות המתוארים בחלק זה:

http://www.wowwiki.com/images/c/ca/LordaeronLoC.JPG

"

אכן אלו דבריו של מאור. תור זה יפֻרסם בקטגוריה "פנטזיה".

תהנו…

Vista, כישלון? או פשוט דבר שהקדים את זמנו?

לאחרונה (עלק לאחרונה) אנחנו רואים הרבה ביקורות רעות לגבי Windows Vista, אז קודם כל נתחיל בסיקור קצר לגבי Vista:

עד לפני כ-14 שנים ממשק העבודה היה DOS, הוא היה ממשק מאוד מוגבל ביכולות שלו (בהשוואה להיום כמובן), לא היה ניתן לעבוד איתו על כמה יישומים במקביל (אני לא ארחיב). עד שיצא Windows 95 שבעצם הביא איתו את הדור החדש של מערכות ההפעלה (עדיין יש לי את הרישיון שלי ^^). Windows 95 הביא עימו כמה דברים חדשים, ביניהם יציבות המערכת, שמישות (כמובן בהשוואה ל-DOS), יותר אינטראקציה, יותר ידידותיות למשתמש וכדומה.

במהלך השנים Microsoft  הוציאה עוד מערכות הפעלה, (Windows 98, ME, NT) שכל אחת הביאה איתה שיפורים ושדרוגים לעומת קודמותיה. אך מרביתן סבלו מבעיות באבטחה, וכמובן, עם כל עידכון שמגיע, איתו באים עוד באגים ובעיות חדשות.

Windows XP יצאה, המערכת הטובה ביותר של Microsoft, נשארה בשוק כבר שש שנים, כמובן, עם שלושה Service Pack. אחרי זו, Microsoft הבינו שהדבר הבא במחשבים הוא שמישות ונוחות המשתמש. כך יצאה לה Windows Vista שבהתחלה ענתה לשם Longhorn, שעקב בעיות אבטחה חמורות החליטו מייקרוסופט לכתוב אותה מחדש ולשים דגש חזק (תבניתי, סתם סתם) על האבטחה.

וכן, לדעתי Microsoft השיגו את מטרתם בנוגע לשמישות, ההתקנה המהירה, אפשרות מעבר החלונות המדהים, לדוגמה, כמה פעמים קרה לכם שפתחתם מלא חלונות ועברתם אחד אחד כדי למצוא את הרצוי? לא נוח יותר לראות אותם עוברים אחד אחד בתלת מימד, כשאפשר לראות את החלון המוצג ואת החלונות שמאחוריו בקטן? או שאפשר לראות תצוגה מקדימה של חלון מסויים כשעוברים עליו בשורת המשימות?

וכל זה לעומת קצב בזבוז המשאבים הרצחני של המערכת Vista שבעצם זה הדבר שמתלוננים עליו כל כך הרבה, אני לא ארחיב יותר מידי על הנושא, הוא כבר נטחן.

בכל אופן, הייתי רוצה להציג בפניכם נקודה נוספת, כידוע, כל חברות ייצור התוכנות (חברות משחקים, תוכנות גראפיות וכדומה) רצות אחרי ההתקדמות הזאת בטכנולוגיה, הרבה משחקים חדשים היום דורשים מחשבים חזקים יותר ויותר, וכל זה נהיה בקצב מהיר יותר ויותר. לדעתי Windows Vista היא מערכת הפעלה שסך הכל הקדימה את זמנה במרוצה אחרי מחשבים חזקים יותר, היום מה שחשוב למשתמש הוא נוחות ושמישות, ואת זה Microsoft השיגה, אני מאמין שבעתיד אנשים יבינו יותר את כוחה של Vista.

הלך על וויקיפדיה?

גוגל הודיעה שלשום (יום חמישי, ה15 לחודש) כי היא משיקה פרוייקט חדש בשם: "knol", פלטפורמה לאינציקלופדיה חופשית (יעני עוד וויקיפדיה). הדברים השונים שיהיו:
העדר אנונימיות – מי שירצה לכתוב ערכים חדשים יצטרך להרשם, להזין את שמם ואפילו לשים תמונה. גוגל מאמינים שהידיעה מי כותב מה תגרום לאנשים המחפשים יותר מהימנות ואפשר להם להשתמש בתוכן בצורה יעילה יותר. אני אישית מסתייג מכך, כשאני מחפש ערך בוויקיפדיה לא אכפת לי מי כתב אותו, העיקר שהוא מהימן מספיק, ובדרך כלל אם לא, אז וויקיפדיה רושמים למעלה דברים בסגנון: "לא ממוקד", "לא אינציקלופדי", "מלא פרטים טפלים ורכילויות" וכו' וכו'.

עוד דבר ששונה מוויקיפדיה, ערכים יצטרכו לקבל הערכה ציבורית כדי להתפרסם, ולאחר מכן, כבר לא יוכלו להשתנות. רעיון נחמד והכל, אבל דברים משתנים בעולם. אבל חוץ מזה, רעיון לא רע, זה רק מגדיל את המהימנות של "knol", מה שבעצם גוגל מחפשים.

גוגל כבר הקימו משהו דומה בשם Google Answers והוא נסגר לפני בערך שנה, טוב, מעניין למה, זה היה בתשלום ובכלל לא שווה, תשובה יכלה לעלות מא כסף.

והנה עוד סיפור, קצת יותר מוכר, youtube. גוגל פתחו את Google Video שלהם, שגם, לא היה הצלחה מסחררת, אחר כך הם קנו את youtube…

בקיצור, האם עכשיו גוגל יצליחו? אני משער שכן.
וויקיפדיה נואשת לכסף, כל כמה חודשים הם יוצאים במבצע התרמה כדי להמשיך ולממן את עצמם, המבצע האחרון לקח בערך חודש (אני משער אני ממש ממש לא ספרתי ולא בטוח) והוא הגיע בקושי למחציתו. אין מה לעשות, ארגון עם כסף זה דבר שקשה להתחרות בו,ממה שהבנתי, אנשי וויקיפדיה לא מתכוונים להרוויח כסף ממנה, הם לא מתכוונים לשים פרסומות באתר שלהם או לממן את עצמם בדרך כל שהיא או משהו כזה, הם פשוט מתכוונים לחכות שהמשתמשים בבית ידאגו לכך. כמה משתמשים בבית יכולים לתרום? ועוד כמה פעמים? בכל אופן, לא לנצח.
מקסימום, גוגל יקנו את וויקיפדיה ;)

מכוניות על חשמל כגורם פוליטי למלחמה/שלום

אתמול כשחזרתי מחברים שלי, מגן יבנה לחולון, אני והמשפוחה שלי עצרנו כדי לאכול במרכזון הקטן שיש בתחנת הדלק “אלונית” (ליד צומת גן יבנה, אם זה כל כך משנה). על השולחן היה עיתון, ובעיתון היתה כתבה כזאת:
“מכונית-על-חשמל הראשונה בכבישי הארץ” (או לפחות משהו כזה).
מהר מאוד עלה דיון קצרצר על ההשלכות של זה, אבל קודם כל בואו נראה את המצב של היום:

מכוניות היום פועלות על דלק, זו בעיה, כי הדלק מזהם את האוויר וגם הוא נגמר לאט לאט, חייבים למצוא תחליף.
קצת על מכוניות:
מכוניות על דלק – משתמשות בדלק כדי ליצור בערה, ובאנרגיה שמופקת מהתהליך הגלגלים משתמשים.מכוניות חדשניות:
מכוניות עם סוללות נעטנות – לא ניתן להגיע למהירות גבוהה, הטעינה של הסוללות ארוכה, והעלות גבוהה מאוד.
מכוניות עם דלק חשמלי – אני לא אפרט את התהליך, כי אני בעצמי לא מבין אותו, בכל אופן, הבגלל שהסוללות לא מסוגלות להטען, יש להקים “תחנות דלק” שמחליפות סוללות, זו לא בעיה כזאת גדולה.
מכוניות סולאריות – ממירות את אנרגית השמש לאנרגיה חשמלית, הבעיות הן המחיר שלה ואי זמינות השמש תמיד.

יש עוד מלא סוגי מכוניות כמו מכוניות מבוססות מימן, מכוניות שיש להן שני מנועים (בנזין ומימן) וכו’ וכו’.

ואיך כל זה קשור לפוליטיקה?
אז ככה, כידוע, ספקית הנפט הגדולה ביותר היא ערב-הסעודית, ובכלליות, במדינות המזרח התיכון ששופעות במדינות ערב, כך שלמעצמות יש איזו חולשה קטנה אליהן, ולכן העולם כביכול נגדינו, הרוב זה רק אינטרס של המעצמות לנפט, וכמובן, “פיפס” אחד קטן של ארצות הברית, וערב הסעודית סוגרת לה את ברז הנפט שלה.

אז מה יקרה כשיהיו מכוניות על חשמל?

פשוט מאוד, מכוניות צורכות הכי הרבה נפט מאשר כל דבר אחר, ולכן מעצמות העולם יהיו הרבה פחות רגישות למזרח התיכון הערבי.

אולי זה יגרור לפחד של המזרח התיכון? כי כבר אין להם עם מה לאיים? אז אולי הסכמי שלום מפחד? אולי מלחמה גרעינית? את זה אני אשאיר לשיכולכם.

למה לא נולדנו ברוסיה

היום נתקלתי בשאלה חשובה ביותר: "למה לא נולדתי ברוסיה?". פשוט מאוד, הייתי נולד ברוסיה, לומד בבצפר מקצועי למוסיקה והיום הייתי במקום אחר… (אולי במוסקבה?). ברוסיה הדבר הראשון זה תרבות, זו ארץ עם ערכים, כל מה שקשור בתרבות שם הוא מפותח ביותר אם זה במוסיקה קלאסית, אם זה בבלט (או מחול בכלליות). רוסיה זה מקום שמייחסים לתרבות שלו הרבה מאוד.

אבל השאלה המטרידה ביותר היא למה ישראל מחליטה שלא להשקיע בתרבות? למה גורמים חיצוניים צריכים לעשות את כל העבודה? לדוגמה, יש את כוכב נולד ואת נולד לרקוד שמנסים לקדם את הנושא הזה בארץ אמנם לא בכזאת הצלחה אבל עדיין, התחרות הבינלאומית לנבל ממומנת על ידי מישהו מבחוץ ולא מסופסדות, בכלליות כל התחרויות לא מסופסדות, ולכן בדרך כלל הן לא כל כך איכותיות, הפרסים לא כל כך שווים, את השופטים מזמינים בחינם, וחלקם גם משלמים כדי לשפוט. זה נכון שהמדינה צריכה להשקיע בראש סדר העדיפויות שלה בביטחון, ואני יודע שאחריו בא החינוך, אבל הבעיה היא שהם לא יודעים מה לעשות עם הכסף.

מה גם שבצבא לא נותנים לשחרר אמנים רק אם הם מתקבלים ל"מוסיקאי מצטיין" "רקדן מצטיין" וכל אלה, ולא תמיד כולם מתקבלים, ואז הם יוצאים מהצבא אחרי 3 שנים שהם לא ניגנו/רקדו, חלק פורשים, חלק ממשיכים, אבל עדיין, 3 שנים? גם ככה הצבא לא צריך שליש מהאנשים שנמצאים שם, אז בשביל מה? בשביל מה להרוס לאנשים את הקריירה? את החיים, את מה שהם אוהבים? לאמן אין מה לעשות בצבא, בשבילו זה בזבוז זמן, הוא גם לא יכול לתרום לצבא, אבל הוא כן יכול לתרום למדינה, הוא יכול להביא לה כבוד, לא רק דרך צבא אפשר לעזור למדינה, יש אלף ואחת דרכים לתרום למדינה, אבל הבעיה היא שאנשים לא קולטים את זה, וחבל.

טוב נחזור לשאלתינו, למה לא נולדנו ברוסיה? טוב, במהלך הפוסט מצאתי את התשובה, אולי בגלל שזה התפקיד שלנו לתרום ולגרום לכך שהתרבות בישראל תתפתח, זה מה שעשו ועושים המון אמנים של היום, אולי רק אחרי שמעלים את לאנשים את המודעות הם מתחילים להבין ולתמוך.

נתראה בפעם הבאה ;)

שלום אנשים

תנו לי ב-congratulations על פתיחת הבלג.