אור הבוקר עלה בהילסבראד, זורח על גרהן ושותפו. האזור היה ידוע כפראי ומסוכן, אך עם זאת גם ירוק ומלבלב, מצרך שחסר לרוב אדמות לורדארון לאחר מארועות המלחמה השלישית.
לעבור דרך כל האל-מתים החצי אנושיים הללו, פשוט טירוף, זה לא מוצא חן בעיניי חשב לעצמו שומר טיריספל הצעיר. הוא נזכר באותו יום שבו קיבל את ההודעה בעודו שוכן בפונדק קטן במנט'יל הארבור. "בן הערובה הזה הוא הישועה של המזרח או אובדנו הסופי, תלוי בידיים של מי יפול. מועצת טיריספל זקוקה לו בכל מחיר, ואתה תקוותנו האחרונה להשיגו." אמר קולו של טאיריס ה'לוחש' בתוך ראשו. "למה דווקא אני צריך לעשות את העבודה השחורה הזאת? אינני מסוגל לגבור על קבוצה שלמה של אל-מתים לבדי, זאת התאבדות עבור אדם כמוני. שלחו שומר חזק יותר שקרוב לאיזור" ענה בזעף, אף על פי שלא היה בטוח שטבעת התקשורת מעבירה את טון הדיבור יחד עם ההודעה. קולו של הלוחש נשמע תמיד קר באותה המידה כששלח לו פקודות והוראות לגבי האופן שבו צריכות להתבצע משימותיו, וגרהן היה בטוח שטאיריס מספיק אנושי כדי לומר את דבריו ברגש או בעייפות מדי פעם. "אתה שומר טיריספל הקרוב ביותר והפנוי ביותר כרגע שמסוגל להשתמש בצורה מיומנת באומנות הקסם. אך לא תעמוד הפעם לבדך, אנו שולחים לצידך מג נוסף לא פחות מיומן ממך. המועצה מעולם לא אכזבה אותך לפני כן, אל תאכזב אותה כעת." ענה קולו של ראש המועצה שוב בקור לא אנושי. "לא אאכזב אם כך… מי יתן והמזל יאיר את דרכי" אלו היו המילים שאמר כל שומר כאשר נענה לקריאתו של הלוחש. מיד אחר כך קיבל את פרטי המשימה במפורט, ורכב אל רמות אראת'י, שם המתין לו כבר שותפו.
זה לא מוצא חן בעיניי כלל. כעת כאשר הרהר למה אמר את אותם המילים שוב ונענה לקריאה, הבין שאחוות השומרים היא כל חייו כעת. הוא היה הופך לחסר כל לולא האחווה, ולאחר שדאלארן נפלה ונחסמה הכניסה אליה, העולם הפך להיות מקום קשה יותר למגים.
הסיבות שבגללן הצטרף לאחווה מלכחתחילה גם הציפו אותו. כל רצונו היה להחזיר את לורדארון לגדולתה, ולסלק את האיום הנורא מהארץ. ואם אני אהיה זה שיעשה זאת, אולי אזכה למעט שקט ושלווה מאלו שכל כך חוששים מפני ומדומיי.
הוא התנער ממחשבותיו כאשר הבין שהם שוהים במקום זמן רב מדי. "למה עצרנו?" שאל בדאגה. "כמה רוכבים קרבים למקום, אני חושש שמדובר בשודדים" ענה לו סראן.
היערות במזרח הפכו למקום מסוכן וכל אמצעי חצייה מהיר רצוי כשעוברים דרכם, לכן המסדר טרח לצייד אותם בסוסיו המהירים ביותר. קרחת היער שבה עברו כעת הייתה שקטה יחסית, לא היה חשש רב לאיזשהי התקפה עוינת מצד חיות הבר, בעיקר מכיוון שלא יכלו לסבול את ריח הקסם, שהצחין מאוד מתוך עושי כשפים לפי השמועות.
השומר השני היה מבוגר בהרבה מגרהן, שערו היה אפור וצלקת גדולה הייתה על לחיו השמאלית. עיניו היו בגוון תכלת ועל סנטרו היו זיפים.
גרהן השתוקק לנסות לפתח שיחה איתו לאורך המסע(והוא היה בטוח שבוודאי עמד סיפור מרתק מאחורי הצלקת הזאת- הרי מגים לא נפצעים כל כך בקלות בקרבותיהם כמו שאר האנשים) אך לא יכל לעשות זאת מכיוון שעל שומרי טיריספל נאסר לדבר רבות על עצמם. השניים נאלצו להסתפק במקום זאת בדיבורים על מזג האוויר הנעים, הדרכים, האזור וכדומה. נראה שלסראן הייתה העדפה לבחור את הנץ כבן לוויתו הקסום, בעוד שגרהן בחר בעכבר קטנטן, שהסתובב במקום קרוב לצד הדרך שבה רכבו שני המגים. לעומת זאת, הנץ של המג המבוגר יותר עף מעל האזור וראה הרבה יותר טוב מה מתרחש בקרבתם. כנראה כך הצליח סראן למצוא את הרוכבים הזרים.
"אז למה שלא נדהר מכאן במהירות ונתחמק מהם?" כל העסק רק התחיל להשמע יותר ויותר חשוד לגרהן.
"אני לא חושב שהבנת, הם מגיעים מכל כיוון, זהו מארב. עכשיו קשור את הסוסים לעץ סמוך, אחרי שכל העסק יסתיים, אנחנו עוד נזדקק להם." סראן ירד מסוסו והורה לו להזדרז. גרהן פנה לעבודה מיד בעודו צופה בסראן. המג המבוגר התיישב על הארץ ועצם את עיניו, ככל הנראה כדי לראות דרך עיני הנץ טוב יותר או כדי להתרכז ולחשוב על תוכניותיו הבאות. בתוך כמה רגעים, נשמעו קולות דהירה, ולפתע הופיעו הזרים מכל מקום כפי שסראן אמר. שישה רוכבים.
הם היו חבורה מוזרה למדי. חמישה מהם היו גברים, שרעלות היו על פניהם. הם כולם אחזו בקשתות דרוכות, ועל חגורותיהם ניתן היה לראות כמה חרבות קצרות וסכינים בנדני העור שלהם. חלקם לבשו חלקי שריון או תכשיטים, שכפי הנראה היו כולם גנובים.
הדמות האחרונה לבשה גלימות וברדס שהסתירו את כל גופה. חרב הייתה חגורה לנדן שבגבה, ושקיק קטן שגרהן זיהה כמשמש לחומרי לחשים היה תלוי על חגורתה. היא אחזה בידה האחת במטה בדולח יפהפה, ובידה השנייה בשקיק חומרי הלחשים.
העובדה שחמשת השודדים הסתובבו עם מטיל לחשים נראתה מוזרה למדי עבור גרהן, למרות שהוא שמע כבר על מקרים כאלה לפני כן. לאחר שהמזרח הפך להיות מקום קשה עבור החיים, רבים מהתושבים הפשוטים החלו ללמוד מעט קסם כדי להגן על עצמם טוב יותר, או כדי להשיג את מטרותיהם טוב יותר. נוסף על כך, היו מגים שלא היו ברי מזל כמוהו ונאלצו לחיות חיים פשוטים- שכללו לפעמים גם פשע -כדי לשרוד.
על כל מכן, גרהן לא הרגיש מודאג במיוחד מכך שהוא וסראן יאלצו להתעמת עם המכשף. שניהם אמורים להיות בעלי היכולת לעשות את כל מה שהוא עושה והרבה יותר טוב."תראו תראו, מצאנו שני מכשפים שהלכו לאיבוד. אל תדאגו, אנחנו נטפל בכם היטב" אמר אחד הקשתים וירה לכיוונו של גרהן. החץ ננעץ בבשר מתחת לברכו. הכאב היה נוראי, והוא נפל לארץ במהירות. כאשר שאר הקשתים ראו שהקרב החל וגרהן עודנו חי, שניים ניסו לפגוע בו שוב אך החצים החטיאו ופגעו בסוסו הקשור, מה שגרם לבהמה להשמיע צווחת כאב.
שני הקשתים האחרים מיהרו לשלוח את חציהם על סראן, אך זה היה מאוחר מדי. המג הרים את ידו וכיוון אותה על אחד מהם, מה שיצר קרן אדומה של אש ועשן ששרפה בדרך את שני החצים שנשלחו על בעליה ופגעה בקשת חסר האונים, שנעלם בפיצוץ קטן. ארבעת הקשתים האחרים עפו מגב סוסיהם בעקבות ההדף, ובהמותיהם המבוהלות פנו לברוח מהמקום במהירות. רק הדמות המסתורית וסוסה שהיו במרחק מה מהפיצוץ נותרו על עומדם.
ביאוש ככל הנראה, היא הפנתה את המטה לכיוונו של סראן תוך כדי שהיא ממלמלת מספר מילות כישוף. קרן כחולה עפה מהמטה, פוגעת בבטנו של המכשף המופתע, ומעיפה אותו בחבטה אל הקרקע.נראה שרק שניים מתוך ארבעת הקשתים איבדו את הכרתם בעקבות הנפילה. השניים האחרים קמו באיטיות ובכאב על רגליהם במהלך התקפתו של המכשף המסתורי.גרהן בדיוק עמד לשלוח על הקשתים משהו שיעצור אותם מלדרוך את קשתותיהם , כאשר יצור מכונף צלל מן השמיים והסתחרר סביבם.
סראן ניצל את גורם ההפתעה שהעניק לו בן לוויתו הקסום, קם ממקום נפילתו והרים את ידיו מעל ראשו. לאחר שאמר מספר מילות כישוף, חמש קרניים כחולות כמו זו שהעיפה אותו על הקרקע יצאו מידיו. ארבע מהם פגעו במכשף המסתורי, מעיפות אותו מסוסו שברח בבהלה. הקרן האחרונה פגעה באחד הקשתים שעדיין נאבק בנץ עם סכינו, מה שהעיף אותו אל הארץ וגרם לעלפונו.למרבה הפלא, חץ שורק פגע בפתאומיות בכתפו השמאלית של סראן. הקשת השני עמד לבדו, במרחק של כמה מטרים מהנץ. כאשר התוקף ראה שהחיה הקסומה מתקרבת אליו במהירות, הוא שלף את סכינו והסתער בתגובה.
המכשף הזקן הרים את ידו להתקפה אחת אחרונה, שולח שוב קרן אדומה מכף היד של הזרוע שלא נפגעה לכיוונם של הנץ והקשת. העוף הדורס הגביהה את מעופו ברגע האחרון, חומק מהפיצוץ שמחק את יריבו מעל פני האדמה.
קרחת היער כבר לא הייתה שקטה ורגועה עוד. עמודי עשן הגיעו מהמקומות שבהם התפוצצו קרני הקסם של סראן, שלושת הקשתים והמכשף שכבו על הארץ חבולים קשות ומחוסרי הכרה.כשהמכשף הזקן הבין שהסכנה חלפה, הוא התיישב באיטיות, מניח יד על כתפו על מנת לעצור את הדם הרב שרק המשיך להגיע. לא הייתה לו אפשרות לעשות רבות, כל עוד החץ בפנים. לפתע פניו התמלאו בחרדה. "ארורים יהיו השודדים הללו! החץ מורעל!".
"אל תזוז, אני כבר מגיע!" גרהן ראה שלמזלו החץ בקושי ננעץ בבשרו. תוך כמה רגעים מלווים בקללות חרישיות, הוא הצליח למשוך את החץ מברכו, והחל ללכת בצליעה לכיוון הזקן. חיטוט קצר בשקיק הלחשים שחגר למותניו הביא למציאת העלים הכתומים. הוא החל לפורר אותם בידיו, ובאותו זמן התכופף כדי שיוכל לראות את פצעו של שותפו.
"נשיקת הצפע, רכיב עיקרי ברוב לחשי הרעל, אך באותו זמן יכול להיות סם נגד חזק מאוד כנגד כל סוגי הרעלים כאשר מורחים את עליו על המקום הנגוע. אני מופתע שאין בידך כמה מעליו, באוניברסיטת דאלארן זה אחד מהדברים הראשונים שכל מג לומד להשתמש בו ". גרהן לא רצה להזכיר שיש כמה רעלים קסומים אשר מסוגלים להתגבר על השפעת הצמח. הסיכויים שחבורה מפוקפקת שכזאת תמשוך את חציה ברעל שכזה הם קלושים, ואין טעם להדאיג את סראן לשווא.
"תמיד אמרתי שקבוצה גדולה של מכשפים שמרוכזת במקום אחד עלולה להביא לתוצאות קטלניות יותר מהמצאה גובלינית חדשה, והתוכל לומר שטעיתי? ראה מה הבאתם על עצמכם. תמיד ידעתי שאני עוד יודה לעצמי יום אחד על כך שלא למדתי שם.
"אתה בטוח שאתה מג? אתה נשמע יותר כמו אביר מלא אמונות טפלות.""הבט סביבך, הראיות מדברות בעד עצמן". השיב בחיוך סראן, המג הצעיר פרץ בצחוק בתגובה.ואז השתררה שתיקה, הוצאת הרעל מדמו של סראן לא הוציאה אותו כלל מסכנה. הפצע שלו היה חמור, והחץ היה שקוע עמוק בבשר.
לגרהן לא היה מושג כיצד לטפל בפצעים כה עמוקים וקשים, וחשש שרק יזיק מאשר יועיל אם ינסה להוציא את החץ. "אתה חייב להוציא את החץ הזה, אין לי סיכוי לשרוד אם הוא ישאר בפנים. קדימה!"גרהן שלח את ידיו לכתפו של המג, מושך בעדינות את מוט העץ של החץ, מנסה להוציא את הראש מתוך הבשר. ידיו התמלאו במהירות בדם הדביק, בעודו צופה בכאב בסראן זועק בייסורים.לבסוף החץ יצא מהכתף, ובשלב זה המג הזקן כבר איבד את הכרתו. גרהן מיהר לקחת את הציוד מתרמילו כדי שיוכל לנקות ולחבוש את הפצע. לבסוף כאשר סיים את העבודה, התכוון לפנות ולשים קץ לחייו של סוסו המסכן שנפצע ברגלו במהלך הקרב. אך במקום זאת קרן קסם הפתיעה אותו. הוא עף מעוצמת המכה כמה מטרים אחורה, גבו מוטח בגזע עץ.
המכשף והקשתים! כיצד יכולתי לשכוח מהם?! מול גרהן עמד -או יותר נכון עמדה- הדמות המסתורית, ולצידה אחד מהקשתים שהחל להתרומם מהארץ בכאב. נראה שברדסה של הדמות נפל לאחור במהלך הקרב, חושף פני אישה. שערה היה זהוב ואוזנייה מחודדות. כעת הבחין עד כמה גופה היה קטן ורזה יחסית לבן אנוש רגיל. אלפית, כל כך רחוקה מהבית… אבל אם היא תקפה אותו בכזאת עוינות, זה לא הפתיע אותו שהיא מסתובבת בארצות הללו. כאשר מדובר בבוגדים, הם עלולים להיות בכל מקום וללבוש כל צורה העולה על הדעת
."אם את רוצה אותי, תצטרכי למצוא אותי קודם!" גרהן אמר בקול את מילת הקסם המבוקשת, מתח את זרועותיו לשני הצדדים ונעלם מיד. הוא התגלגל במהירות מהמקום, בדיוק בזמן לחמוק מהמטה של האלפית שניסתה למחוץ אותו על גזע העץ לפני שיוכל לברוח.החבורה הזאת לא מצאה אותנו במקרה, מישהו שלח אותם, בייחוד את האלפית, ואני מתכוון לגלות מי. אף על פי שגרהן חשב שהוא כבר יודע מי…
* * *
