יום הולדת לברק

לפני כמה ימים, היה יום הולדת לברק (בטח אתם תוהים: כוסאמאק מי זה ברק? תגיד שהיה יומולדת לחבר שלך וזהו), ובדרך כלל אנחנו נוהגים לתת 50 שקל ובמקרה הטוב עם מעטפה, אבל, אני וחברי הגיטריסט – טל, החלטנו שהפעם זה יהיה משהו שונה, הפעם לא יהיו חמישים שקלים מסכנים בתוך מעטפה של בצפר שקיבלנו לפני שבוע, הפעם נכין לו ספר: "ספר הצחפפון השלם".

 

קודם כל הקדמה, מה זה צחפפון? אז ככה, יום אחד, לפני שאני וחברי נסענו לכנס "ביגור", הלכתי לברק וכמה דקות לפני שיצאנו הוא אמר לי משפט שלא אשכח לעולם: "אני צחפי". לא הבנתי מה הוא רצה לאמר, אך הבנתי דבר אחד: הוא צחפי [ולכן כל שאר הנטיות (המיניות) של המילה: צחפפון, פיחצי, פיחצונייה וכיוצא בזאת].

 

 באותו רגע לא הבנתי את הסוד הכמוס שברק ניסה להעביר לי, אבל אז הסתכלתי על ההתנהגות שלו והבנתי שזו התנהגות צחפית. מה היא התנהגות צחפית? אני לא ארחיב על הכל, אך רק אומר כי חלק מההתנהגות הזאת היא חוסר דיקציה מוחלט. ולכן אני וחברי טל החלטנו לכתוב בעצם מילון שיכיל מילים שברק הוגה כדי ששאר העולם גם יוכל להבין אותו.

כמובן, המילון מכיל גם פתח ודבר ואחרית דבר, תקציר ואפילו ביקורות (שקר כלשהן) שקיבלנו מכל מיני אנשים חשובים, והייתי רוצה להביא לכאן כמה דברים. אז הנה:

 

פתח דבר:

 

כשאנו מתוודעים לשפה הצחפפונית אנו בעצם מנסים להבין למה שפה זו יעילה בעליל, כיוון שלא בדיעבד אנו חשים שפה זו, בלי מֵשִים כמובן, כזעיר אנפין ולא נחוצה, אַשְרֵי המאמין. אך אם נסתכל בין הַשִּיטִין (בין השורות) נגלה בְּרֵיש גְּלֵי (לעיני כל) כי דוברי השפה, בעת כל דיבור ודיבור, מגלים סודות עולם, בעקיפין או בְּמִשְרִין, ולכן עלינו לטפח שפה זו, לא להקל ראש ולא לתת לה לִשּוֹם (להפוך אותה לשפה שוממת), כיוון שאז אנו בעצם מֵצֵרִים את צעדינו (שמים לעצמנו מכשולים). עלינו להעריץ שפה זו בדחילו ורחימו.

 

לפני כחמש שנים, קרסו חיי, העבדתי את עצמי עד תשישות עד שהצלחתי להתקבל לבית הספר הממלכתי ע"ש יצחק רבין, ויחסי עם עמיתי לעבודה ועם יקירי היו סוערים.לא שיערתי אז שמתוך ייאושי הגדול תצוץ המתנה הגדולה מכולן.

 

ניתנה לי הצצה חטופה ב"סוד הגדול" – סוד החיים. ההצצה הזאת הגיעה בדמות צחפי בן מאה שנה בהגיעי לכיתה ז'. בטוחני כי חשבתי אז שהוא מזיק אך עדיין חשתי לעזרתו ולחברתו. נדהמתי להווכח מה רבים היו האנשים שידעו את סוד הצחפי ואת שפתו. אלה היו האנשים הגדולים בתולדות האנושות: אפלטון, שייקספיר, ניוטון, הוגו, בטהובן, לינקולן, אמרסון, אדיסון, איינשטיין ועוד הרבה.

 

כולי פליאה, שאלתי: "איך ייתכן שלא כל אחד יודע זאת?" נתקפתי רצון עז לחלוק את צחפפון עם העולם. חקרתי, בדקתי והשקעתי את כל חיי בהבנת הצחפפון, תרבותו ושפתו, וכך הגעתי לכתיבת הספר הזה.

 

כשתעשו את דרככם לאורך הדפים האלה ותלמדו את הצחפפון, חייכם ישתנו מקצה לקצה, בעירבון.

 

הקדשה:

 

לברק,

חברת "גבי לייצור מילונים" (להלן: "טל" או "ליאור") מקדמת בברכה את המשתמשים בשירותיה. השימוש בספר, בתכנים המוצגים בו ובמכשירי קצה שונים (לרבות בטלוויזיה, רדיו, אינטרנט, רשתות טלפונים סלולרים, טכנולוגיית WAP, אינטרנט סלולרי, SMS , טלוויזיה בפס רחב, שידור בלוויינים, ברשתות כבלים,WEB TV פקסימיליה, טלפונים ווידאו לסוגיהם, וכן כל אמצעי קצה אחר) כפוף לתנאי השימוש המפורטים להלן. אנא קרא תנאים אלה בעיון ובקפידה, שכן תחילת השימוש במילון ותכניו מעידה על הסכמתך ואישורך לאמור (שם של דג) בתנאי שימוש אלה.

-           כל הנאמר הינו בצחוק, בהומור ואינו מהול בצורך מסויים להשפלה, חלילה.

-           חופש הביטוי הוא מאבני היסוד של כותבי הספר, אך כך גם השמירה על חוקי מדינת ישראל.        לפיכך אנו מקווים שלא עברנו את גבול הטעם הטוב (נסיכת הנילוס לא באה בחשבון, אנו לא מכבדים צ'קים ודגי בריכה).

-           חברת גבי מילונים לא תישא בכל אחריות ביחס לתכנים הנמצאים באתר ובכל מכשיר קצה בהם הם מופיעים, תוכנם, מהימנותן, דיוקם, אמינותם והשפעתם, וכן לכל נזק, אי נוחות, אבדן, עגמת נפש וכיוצא באלו תוצאות, ישירות או עקיפות שתגרם לך, לרכושך או לכל צד שלישי בשל שימוש בתכנים אלו.

-           חברת גבי מילונים מוסרת מזל טוב והרבה ברכות ושפע לבעל המילון.

-           תקנון זה מוסיף יתר על המידה: במקרה של סתירות (להלן: כאפת, לטמות, בוקסים ואגרופים) או אי התאמות בין תנאי תקנון זה לבין תנאי התקנונים הפרטניים האמורים, יגבר האמור (על דג הזהב) בתקנונים הפרטניים על האמור בתקנון כללי זה בכל הקשור לשירותים.

 

אחרית דבר:

 

למה יצאתי להרפתקה שנקראת ספר הצחפפון השלם, או במילים אחרות – אופס..

זה קרה בלילה אחד (קר למדי, אגב) , מתישהו בסביבות 4 לפנות בוקר, החלטתי שזהו, אני רוצה שיהיה ספר על הצחפפון בעברית. התקשרתי לכמה אנשים אך הם סרבו. לא היתה ברירה אז התקשרתי לטל, ושאלתי אותו אם כדאי. הוא אמר שלא. התעקשתי. הוא אמר לא. התחלתי באיומים – ואז הוא החליט לבדוק את העניין. בסופו של דבר הוא היה מספיק פרייר כדי לעזור בכתיבה וגם לממן את ההפקה. עזרתי לו לבדוק, קודם כל עשינו רשימת מלאי: שני כותבים שהם עורכים, מעצבים ומוציאים לאור, בקיצור הגענו למסקנה שזה אפילו לא מספיק לספר על מעבד תמלילים. רציתי לרדת מהרעיון אבל אז אחות של טל הציעה לשלם לי צ'ק שמן רק שאני אעסיק את הילד.

 

עכשיו נתקלנו בבעיה, כלומר, יש רעיון, יש כותב ומממן אך אין ממי להוציא את אוצר המילים. היינו מיואשים, אך שבת אחת בבוקר (11:00 לערך) בעודי שומע את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן, צץ במוחי רעיון. מיד התקשרתי לטל, התלבשנו בתלבושות ויקטוריאניות מן המאה ה-13 ונחתנו בחדרו של ברק. הוא שאל אותנו: "מה מעשיכם פה?", ענינו לו: "אנחנו כותבים ספר על צחפפון". הוא המהם בנפשו, "בהצלחה" הוא אמר וחזר להסתכל על קופסא מוזרה תוך שהוא שם אצבע בפה, וביד השניה מרביץ למשהו שחור עם מקשים. אמרנו לו: "כדאי לך", "יהיה נחמד", "אנחנו יודעים איפה האופניים שלך קשורות" ושאר דברי חנופה. לאור תחנונינו הרבים והצעתנו הסופית, ששברה אותו, הוא נאלץ להיענות בחיוב.

 

זה היה קשה, נסו אתם לכתוב ספר עם גיטריסט ועם אחד שמסרב להתבגר שהנאותיו מצטמצמות לאכילת ענבים, כרסום ביגל'ה ורדיפה אחרי החתול שלו (ג'רי), ואחד שיש לו חברה…

 

 

תקציר:

 

ברק פ' דרכסלר הוא מייסד תורת הצחפפונייה הנחשבת כאסכולה הווינאית השלישית בצחפותראפיה אחרי קודמותיה – צחפואנאליזה של בטהובן, והצחפולוגיה האינדיבידואלית של סטאלין. מכהן כפרופסור לצחפולוגיה ולצחפיאטריה בבית הספר לחולי נפש של אוניברסיטת וינה, משמש כפרופסור ללוגוס-צחפפיה באוניברסיטה הבין לאומית בארה"ב אשר בסאן דייגו, בעל תארי כבוד שהוענקו לו מטעם אוניברסיטאות שקר שונות, ובמרוצת השנים הוזמן להרצות את תורתו ב-138 בתים לחולי נפש ויותר ברחבי העולם. מר. פ' דרכסלר החל את דרכו כמה שנים לפני הולדת אדם וחווה ומאז שמר בסוד את חוקי היקום בכך שכתב אותם בשפתו אשר רק בודדים יודעים אותה. והנה אנחנו מביאים ישר אליכם את הלא ידוע אשר לדוברי צחפפון

 

 

 

ביקורות:

 

"מילון צחפפון השלם" הוא אחד הפרוייקטים היותר מרתקים שנעשו כאן בארץ בשנים האחרונות.
יוסי חרסונסקי

 

"התוצאה היא שילוב חקר ויצירתיות רבה, אשר לוקח גם כיוונים נוספים כמו השפעות אפריקאיות ואפילו השפעות תרבותיות-צחפפיות"
New York Times

 

"מילון צחפפון השלם" הוא סקאלה בפני עצמה – אקרובטיקה מופלאה של כתיבה, בצורה מתוחכמת.
זיגמנד פרוייד

 

"לא ספר אלא נס… הכותבים המוכשרים מצליחים לנתק נערים ממשחקי המחשב ומקלטות הווידאו ולגרות גם להם לקרוא…"
אסף גברון, דוקטור, פילוסוף ומרצה באוניברסיטה הווינאית על שם יוּטֶן גוּחְטֶן

 

"הספר הוא ספר פולחן במלוא מובן המילה…"
פרופ' יוּטְש מָאהוֹן, יו"ר איגוד מבקרי הספרות הבינלאומי, זוכה שבע פעמים בפרס האוסקר לספרות

 

תהנו..

התור של מאור

כמו שאתם רואים, אני לא עדכנתי לאחרונה (עלק לאחרונה) את הבלוג, וחברי מאור ביקש ממני לפרסם את הסיפור שלו בבלוג שלי, שגם ככה חזקה עלי להסכים עקב העדכונים הרבים…

אז כל שבוע (עלק שבוע, כבר מפתיחת הבלוג הוא אמר לי שיביא לי את הסיפור) נפרסם כאן עוד חלק מהסיפור. אז הנה כמה מדבריו של מאור:

"היי כולם, ליאור ביקש ממני לפרסם את הסיפורים שלי בבלוג שלו, ולכן בחרתי לכתוב את הסיפור הזה. הסיפור מגיע מז'אנר הפנטזייה, ומתרחש בעולם המערכה אזורת' של משחק המחשב והרשת המפורסם warcraft(אין זו חובה להכיר את העולם או את המשחק, אבל זה יכול לעזור).הקטע שמובא כאן הוא החלק הראשון של הפרולוג של הסיפור. זהו לא הפרולוג המלא של הסיפור, אלא רק שלושת עמודיו הראשונים.אם יש לכם שאלות,הערות או ביקורות בקשר לסיפור, פרסמו אותן בתגובות לנושא.  צירפתי את שמות המקומות והדמויות שמופיעים בסיפור באנגלית כדי שתוכלו לראות כיצד הוגים אותם: 
גרהן- Grahan
סראן- sren
טיריספל- tirisfal
רמות אראת'י- arathi highlands
הילסבארד- hillsbard
לורדארון- lordaeron 

מפת לורדארון שבה נמצאים כל המקומות המתוארים בחלק זה:

http://www.wowwiki.com/images/c/ca/LordaeronLoC.JPG

"

אכן אלו דבריו של מאור. תור זה יפֻרסם בקטגוריה "פנטזיה".

תהנו…

Vista, כישלון? או פשוט דבר שהקדים את זמנו?

לאחרונה (עלק לאחרונה) אנחנו רואים הרבה ביקורות רעות לגבי Windows Vista, אז קודם כל נתחיל בסיקור קצר לגבי Vista:

עד לפני כ-14 שנים ממשק העבודה היה DOS, הוא היה ממשק מאוד מוגבל ביכולות שלו (בהשוואה להיום כמובן), לא היה ניתן לעבוד איתו על כמה יישומים במקביל (אני לא ארחיב). עד שיצא Windows 95 שבעצם הביא איתו את הדור החדש של מערכות ההפעלה (עדיין יש לי את הרישיון שלי ^^). Windows 95 הביא עימו כמה דברים חדשים, ביניהם יציבות המערכת, שמישות (כמובן בהשוואה ל-DOS), יותר אינטראקציה, יותר ידידותיות למשתמש וכדומה.

במהלך השנים Microsoft  הוציאה עוד מערכות הפעלה, (Windows 98, ME, NT) שכל אחת הביאה איתה שיפורים ושדרוגים לעומת קודמותיה. אך מרביתן סבלו מבעיות באבטחה, וכמובן, עם כל עידכון שמגיע, איתו באים עוד באגים ובעיות חדשות.

Windows XP יצאה, המערכת הטובה ביותר של Microsoft, נשארה בשוק כבר שש שנים, כמובן, עם שלושה Service Pack. אחרי זו, Microsoft הבינו שהדבר הבא במחשבים הוא שמישות ונוחות המשתמש. כך יצאה לה Windows Vista שבהתחלה ענתה לשם Longhorn, שעקב בעיות אבטחה חמורות החליטו מייקרוסופט לכתוב אותה מחדש ולשים דגש חזק (תבניתי, סתם סתם) על האבטחה.

וכן, לדעתי Microsoft השיגו את מטרתם בנוגע לשמישות, ההתקנה המהירה, אפשרות מעבר החלונות המדהים, לדוגמה, כמה פעמים קרה לכם שפתחתם מלא חלונות ועברתם אחד אחד כדי למצוא את הרצוי? לא נוח יותר לראות אותם עוברים אחד אחד בתלת מימד, כשאפשר לראות את החלון המוצג ואת החלונות שמאחוריו בקטן? או שאפשר לראות תצוגה מקדימה של חלון מסויים כשעוברים עליו בשורת המשימות?

וכל זה לעומת קצב בזבוז המשאבים הרצחני של המערכת Vista שבעצם זה הדבר שמתלוננים עליו כל כך הרבה, אני לא ארחיב יותר מידי על הנושא, הוא כבר נטחן.

בכל אופן, הייתי רוצה להציג בפניכם נקודה נוספת, כידוע, כל חברות ייצור התוכנות (חברות משחקים, תוכנות גראפיות וכדומה) רצות אחרי ההתקדמות הזאת בטכנולוגיה, הרבה משחקים חדשים היום דורשים מחשבים חזקים יותר ויותר, וכל זה נהיה בקצב מהיר יותר ויותר. לדעתי Windows Vista היא מערכת הפעלה שסך הכל הקדימה את זמנה במרוצה אחרי מחשבים חזקים יותר, היום מה שחשוב למשתמש הוא נוחות ושמישות, ואת זה Microsoft השיגה, אני מאמין שבעתיד אנשים יבינו יותר את כוחה של Vista.

מכוניות על חשמל כגורם פוליטי למלחמה/שלום

אתמול כשחזרתי מחברים שלי, מגן יבנה לחולון, אני והמשפוחה שלי עצרנו כדי לאכול במרכזון הקטן שיש בתחנת הדלק “אלונית” (ליד צומת גן יבנה, אם זה כל כך משנה). על השולחן היה עיתון, ובעיתון היתה כתבה כזאת:
“מכונית-על-חשמל הראשונה בכבישי הארץ” (או לפחות משהו כזה).
מהר מאוד עלה דיון קצרצר על ההשלכות של זה, אבל קודם כל בואו נראה את המצב של היום:

מכוניות היום פועלות על דלק, זו בעיה, כי הדלק מזהם את האוויר וגם הוא נגמר לאט לאט, חייבים למצוא תחליף.
קצת על מכוניות:
מכוניות על דלק – משתמשות בדלק כדי ליצור בערה, ובאנרגיה שמופקת מהתהליך הגלגלים משתמשים.מכוניות חדשניות:
מכוניות עם סוללות נעטנות – לא ניתן להגיע למהירות גבוהה, הטעינה של הסוללות ארוכה, והעלות גבוהה מאוד.
מכוניות עם דלק חשמלי – אני לא אפרט את התהליך, כי אני בעצמי לא מבין אותו, בכל אופן, הבגלל שהסוללות לא מסוגלות להטען, יש להקים “תחנות דלק” שמחליפות סוללות, זו לא בעיה כזאת גדולה.
מכוניות סולאריות – ממירות את אנרגית השמש לאנרגיה חשמלית, הבעיות הן המחיר שלה ואי זמינות השמש תמיד.

יש עוד מלא סוגי מכוניות כמו מכוניות מבוססות מימן, מכוניות שיש להן שני מנועים (בנזין ומימן) וכו’ וכו’.

ואיך כל זה קשור לפוליטיקה?
אז ככה, כידוע, ספקית הנפט הגדולה ביותר היא ערב-הסעודית, ובכלליות, במדינות המזרח התיכון ששופעות במדינות ערב, כך שלמעצמות יש איזו חולשה קטנה אליהן, ולכן העולם כביכול נגדינו, הרוב זה רק אינטרס של המעצמות לנפט, וכמובן, “פיפס” אחד קטן של ארצות הברית, וערב הסעודית סוגרת לה את ברז הנפט שלה.

אז מה יקרה כשיהיו מכוניות על חשמל?

פשוט מאוד, מכוניות צורכות הכי הרבה נפט מאשר כל דבר אחר, ולכן מעצמות העולם יהיו הרבה פחות רגישות למזרח התיכון הערבי.

אולי זה יגרור לפחד של המזרח התיכון? כי כבר אין להם עם מה לאיים? אז אולי הסכמי שלום מפחד? אולי מלחמה גרעינית? את זה אני אשאיר לשיכולכם.

למה לא נולדנו ברוסיה

היום נתקלתי בשאלה חשובה ביותר: "למה לא נולדתי ברוסיה?". פשוט מאוד, הייתי נולד ברוסיה, לומד בבצפר מקצועי למוסיקה והיום הייתי במקום אחר… (אולי במוסקבה?). ברוסיה הדבר הראשון זה תרבות, זו ארץ עם ערכים, כל מה שקשור בתרבות שם הוא מפותח ביותר אם זה במוסיקה קלאסית, אם זה בבלט (או מחול בכלליות). רוסיה זה מקום שמייחסים לתרבות שלו הרבה מאוד.

אבל השאלה המטרידה ביותר היא למה ישראל מחליטה שלא להשקיע בתרבות? למה גורמים חיצוניים צריכים לעשות את כל העבודה? לדוגמה, יש את כוכב נולד ואת נולד לרקוד שמנסים לקדם את הנושא הזה בארץ אמנם לא בכזאת הצלחה אבל עדיין, התחרות הבינלאומית לנבל ממומנת על ידי מישהו מבחוץ ולא מסופסדות, בכלליות כל התחרויות לא מסופסדות, ולכן בדרך כלל הן לא כל כך איכותיות, הפרסים לא כל כך שווים, את השופטים מזמינים בחינם, וחלקם גם משלמים כדי לשפוט. זה נכון שהמדינה צריכה להשקיע בראש סדר העדיפויות שלה בביטחון, ואני יודע שאחריו בא החינוך, אבל הבעיה היא שהם לא יודעים מה לעשות עם הכסף.

מה גם שבצבא לא נותנים לשחרר אמנים רק אם הם מתקבלים ל"מוסיקאי מצטיין" "רקדן מצטיין" וכל אלה, ולא תמיד כולם מתקבלים, ואז הם יוצאים מהצבא אחרי 3 שנים שהם לא ניגנו/רקדו, חלק פורשים, חלק ממשיכים, אבל עדיין, 3 שנים? גם ככה הצבא לא צריך שליש מהאנשים שנמצאים שם, אז בשביל מה? בשביל מה להרוס לאנשים את הקריירה? את החיים, את מה שהם אוהבים? לאמן אין מה לעשות בצבא, בשבילו זה בזבוז זמן, הוא גם לא יכול לתרום לצבא, אבל הוא כן יכול לתרום למדינה, הוא יכול להביא לה כבוד, לא רק דרך צבא אפשר לעזור למדינה, יש אלף ואחת דרכים לתרום למדינה, אבל הבעיה היא שאנשים לא קולטים את זה, וחבל.

טוב נחזור לשאלתינו, למה לא נולדנו ברוסיה? טוב, במהלך הפוסט מצאתי את התשובה, אולי בגלל שזה התפקיד שלנו לתרום ולגרום לכך שהתרבות בישראל תתפתח, זה מה שעשו ועושים המון אמנים של היום, אולי רק אחרי שמעלים את לאנשים את המודעות הם מתחילים להבין ולתמוך.

נתראה בפעם הבאה ;)

שלום אנשים

תנו לי ב-congratulations על פתיחת הבלג.